חזרתי מוקדם ממה שציפיתי
נשארתי כמה שיכול
באתי ראיתי טעמתי נמאס לי
זה לא הזמן לטיול הגדול
אין ברירה עכשיו זה זמן לחקר מקומי
לא מטייל בעולם זמן לטיול בעולם הפנימי
עולמות נפרסים בתוכי ופותחים לי את הדלת
לים הבנות
מפליג עם סירה קטנה של גומי
אוהב את החיים
נלחם על לחיות
שואל שאלות שמפוררות את כל מה שנתן לי ביטחון
המסע התחיל מזמן
זה עדיין מרגיש כמו קצה הקרחון
לא אתן יד למה שמנותק לי מהלב
אני לא אתן יד למה שמנותק לי מהלב
לא אתן יד למה שמנותק לי מהלב
כולם מדברים על שלום ועל צדק
מי מדבר על כאב?

באיזה רגע של חסד
אתה תזכה לראות את המקום שלך

באיזה רגע של חסד
אתה תזכה לראות את המקום שלך
יש מלא דברים שאני לא רוצה,
מעט שכן,
גדלתי מתוך התנגדות,
יותר קשה לבנות מלתקן
קורה שאדם נולד לארץ זרה,
למרות שיש לו אב ואם,
אחים ואחיות, שפה ותרבות,
הוא בעצם ממקום אחר,
ולא ידעתי את זה,
וניסיתי להתאים,
ולא הבנתי את זה
רק הרגשתי מבפנים
ולא חלמתי את זה,
אבל הצלחתי לקוות,
שזאת לא המולדת שלי,
אולי יש עולם לגלות,
ויש אנשים שחלפו על פני נתנו לי תקווה
במקום לדבר על אשמה ועל פחד הם דיברו על אהבה
מה שזה לא אומר, זו הרי כותרת כללית למשהו לא בהיר,
לכל מה שבא נכון, ועושה מקום שכבר לא צריך להסתיר,
בא לי לפתוח, בא לי לשמוח, בא לי לראות את הכל,
בא לי להראות את הכל, בא לי לקחת מכחול
לצייר את עצמי מחדש בגדול,
בא לי לפתוח
בא לי לעשות עם כולם אהבה
בא לי לגלות את אלוהים מחדש,
לחזור בשאלה, ואז לחזור שוב בתשובה,
ויש חיים טובים יותר
אני יודע הייתי בסיני
או בג'אם סשן ההוא בהודו, שהשלתי את כל מה שאי פעם ישב עלי,
וכולם צעקו וצרחו ורקדו והם עפו עלי,
והיה את הרגע הזה שהבנתי שאני צריך לבכות מלא אם אני רוצה להיות שמח
ואת הפעם ההיא שהבנתי שאני לא רוצה להתווכח,
והיו דמויות שבאו ונעלמו ועשו לי כבדו כי עשו לי מקום,
היה את חן ואת זלמן ואוריק ולמי, וכולם נעלמו לי פתאום,
סיפורים שסיפורי לי פירקו לי תמוח,
הבנתי שמה שהרגשתי נכון,
שיש חיים טובים יותר מאלו שאני חיי בהם עכשיו,
אבל אולי זה אומר שאני חי בגיהנום

באיזה רגע של חסד
אתה תזכה לראות את המקום שלך

באיזה רגע של חסד
אתה תזכה לראות את המקום שלך