לפעמים בחיים, אתה פוגש כל מיני אנשים
שאתה לא בטוח אם הם ימשיכו ללוות אותך, או שלא
אז במקרה הזה – אין לי ספק בכלל
זוכרים אותך, יא

הכרתי פעם ילדת ציור
שבלי מילים העבירה אותי חתיכת סיפור, חתיכת ניעור
שכל פעם שאני נזכר בה
נזכר בציורים על הקנבס או קאפה
כי על מה היא לא ציירה ומתי היא לא ציירה
וכמו הציורים שלה היא נשארה צעירה
ובחיי מדף יש לה לעד חיי נצח
כי כל ציור הפך ותפס יותר שטח
ואם עדיין זה היה אפשרי
היינו מכסים את כל הבית בציורים שתציירי לנו
עד שלא היו רואים קירות ולא רואים דלתות
היו רואים יותר סירות נופים וקשתות
העיקר שתציירי ותגשימי את עצמך
כי אם לא תשבי ותעבדי הכל יקום ויילך
אז היום אני קם ואומר את זה בקול
הלוואי שהיה לי גם את מה שהיה לך במכחול
שוב אני חוזר
לזיכרון אחר
למקום שלם שאני יכול להישבר
חוזר אל התקופה
ששינתה לי השקפה
כשאני מביט בתקליט, ובעטיפה

הכרתי פעם ילדה, עזבו ציור
שהגישה כל עבודה וניגשה תמיד לכל שיעור
ולא חסר דברים שמלווים שהיא לימדה אותי
שחשוב להתקדם גם אם הקצב הוא ממש איטי
כי אם אתה מרגיש שנתקעת במקום
צריך לעבוד על החלום עד שכל לילה נראה כמו יום
כי כל פרט גדול גם בשעות קטנות
ואפילו אם העולם נחשב עגול – לא לעגל פינות
אין קיצורי דרך, אין בערך, אין באמצע
כל צלקת מלמדת, כל שריטה, חתך או פצע
ולא משנה אם זה מהחיים או שמדף
כי יום אחד עולים שלב, ויום אחר עלה נדף
אז גם אם הכל במקום: משפחה, בן זוג, קריירה
צרות תמיד באות פתאום – בכל צורה, כמות וסרייה
ואת כל זה היום אני מכניס לסדר יום שלי
אז תודה על השיעור – ושציירת את האלבום שלי, תודה

שוב אני חוזר
לזיכרון אחר
למקום שלם שאני יכול להישבר
חוזר אל התקופה
ששינתה לי השקפה
כשאני מביט בתקליט, ובעטיפה

והימים חולפים
אבל הזיכרון נשאר
כמו הציורים הכי יפים
תשארי אותו דבר
והימים חולפים
אבל הזיכרון נשאר
כמו הציורים הכי יפים
תשארי אותו דבר